בני זוג המעוניינים לתכנן ולמסד את הקשר ביניהם, יכולים לערוך הסכם ממון באופן הקבוע בחוק לפני התקשרות בקשר הנישואין.
עריכת הסכם ממון טרם הנישואין כרוכה לעתים בתחושת אי נוחות, אותה עלולים בני הזוג לחוש זה כלפי השני, כאשר הדיון בעניינים הכספיים קודם לעריכת הנישואין, דבר העשוי לפעמים לגרור טרוניה מצד אחד בני הזוג. אולם, אי נעימות קלה בטרם הנישואין יכולה למנוע אי נעימות רבה יותר בעתיד, אם יתברר שהנישואין לא הצליחו. הסכם ממון שנערך טרם הנישואין ישמש את בני הזוג, במקרה של גירושין, בתור הסכם גירושין.
יחסי ממון בין בני זוג עקב נישואיהם, מוסדרים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973. הוראות חוק זה חלות על בני זוג שנישאו מיום 1.1.74 ואילך. לפי החוק נקבעים יחסי הממון בין בני זוג נשואים ע"פ הסכם הממון שערכו ביניהם. רק אם לא נעשה הסכם מפורש, נחשבים בני הזוג כמי שהסכימו להסדר איזון המשאבים המוצע בחוק.
הסכם ממון הוא הסכם (חוזה) שעורכים ביניהם בני הזוג ובו הם חופשיים לקבוע את היחסים הממוניים ואת חלוקת הרכוש, הזכויות והחובות ביניהם כרצונם.
כדי שיהיה בר תוקף חוקי, טעון הסכם הממון אישור נוטריון או בית המשפט לענייני משפחה שיתנו לאחר שיוודא כי "בני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו". לגבי עריכת שינויים בהסכם טעון הסכם הממון אישור בית המשפט לענייני משפחה, נוטריון אינו יכול לאשר עריכת שינויים בהסכם.
ניתן גם להתקשר בהסכם הממון עוד לפני הנישואין או בשעת עריכתם ובאופנים אלו ההסכם יכול להיות מאושר ע"י נוטריוןו ואין צורך כי בני הזוג יפנו לבית המשפט למשפחה או לבית הדין הרבני לצורך אישור ההסכם.